פסק-דין בתיק ת"א 8866-02-13

לפני בקשה לסילוק על הסף.

1.         התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בניהול גופות גמל. הנתבע הוא עורך דין  ששימש עד ליום 24.10.10 כמזכיר חברת "פילת טכנולוג'יס אינטרנשיונל בע"מ" (להלן: "פילת"), ולאחר שהפסיק בכך, נותר בעל מניות בה. התובעת רכשה ביום 28.6.10 מניות בפילת.

לטענת התובעת, הוציא הנתבע דיבתה, עת שלח ביום 29.10.12 מכתב לחברי הדירקטוריון של פילת ובו ייחס לה מעשים אסורים על פי חוק ניירות ערך, העולים כדי מעשים פליליים. לשיטתה, לא די כי הכתוב במכתב אינו אמת, אלא שהנתבע ידע כי משלוח המכתב יחייב את פרסומו בידי חברי הדירקטוריון, שכן המדובר בחברה ציבורית. עוד טוענת התובעת כי הפרסום האמור נעשה מתוך כוונת זדון ומטרתו היתה להפיק לנתבע תועלת אישית.

לאחר פרסום המכתב, פנתה אל הנתבע באמצעות באי כוחה, במטרה להביא להתנצלותו. בתחילה, לא השיב הנתבע לפניותיה, ואילו ביום 3.1.13, חזר הנתבע על עמדתו הראשונית וסירב להתנצל.

לטענת התובעת, הנתבע ידע כי אין אמת בפרסום, שכן מדובר בטענות שהועלו עוד קודם לכך ע"י גוף אחר, שחזר בו מהן. התובעת העמידה את תביעתה בעילות לשון הרע ושקר מפגיע, על סכום של 100,000 ש"ח.

2.         תמצית טענות המבקש

המבקש מבקש את סילוק התובענה על הסף, עקב תחולתן של ההגנות המנויות בסעיף 13 לחוק  איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). לדבריו, חלות בעניינו ההגנות המנויות בסעיפים 13(5),13(7),  13(9) ו- 13(11) לחוק לשון הרע.

לטענתו, נשלח המכתב, המכונה "המכתב המשמיץ", מכוח סעיף 194 לחוק החברות התשנ"ט- מכתב טרם הגשת תביעה נגזרת- 1999 ובכותרתו אף הובהר כי נשלח מכוח סעיף זה. לפיכך, נכנס המכתב בגדר סעיף 13(5) המעניק הגנה לפרסומים שנובעים מהליך משפטי, לרבות  מכתבי התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים או מכתבי תשובה להם.

באשר לסעיף 13(9) מבהיר הוא כי הפרסום נעשה מכוח חובתו על פי חוק ולפיכך, יש להחיל את הגנת הסעיף וכן טוען הוא להגנה בהתאם להוראות סעיף 13(11).

עוד  טוען המבקש כי ביסוס התביעה בעילת "שקר מפגיע" בנוסף לעילת לשון הרע נעשה מתוך מגמה לעקוף את הגנות סעיף 13 לחוק  איסור לשון הרע ולפיכך, אין ליתן לה יד וכי תוכן המכתב אינו מהווה לשון הרע, כהגדרה בחוק, ולפיכך כתב התביעה כלל לא מגלה עילה.

3.         תגובת המשיבה

לטענת המשיבה, הצורך בהגשת תצהיר כתמיכה לבקשה מלמד כי היא מבוססת על טיעונים עובדתיים שיש לבררם, וכבר מסיבה זו, אין לדחות את התביעה על הסף.

עוד טענה כי הפרסום בגינו הוגשה התביעה עונה להגדרות החוק, הן ביחס ליסוד תכן הדברים והן באשר לפרסומם. 

על מנת ליהנות מן ההגנה שמקנה סעיף 13(5) יש להצביע על קיומו של הליך משפטי, אשר קשור בפרסום. במקרה דנן, לא הצביע המבקש על הליך שכזה. זאת ועוד, אין המדובר במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, כי אם במכתב שנשלח לדירקטוריון, על מנת שזה יבחן נקיטת הליכים משפטיים. ויתירה מזו- אין המדובר בצד לצדדים המתדיינים ואין בית המשפט מחיל את ההגנה מקום בו הפרסום נעשה מתוך כוונת זדון. 

4.         סעיף 13(7) עוסק בדין וחשבון הוגן על מה שאירע או נאמר כמפורט בסעיפים 5 או 6. הואיל ולא חלים בענייננו סעיפי המשנה 5 או 6, לא חל אף סעיף משנה  7.

באשר לסעיף 13(9)- יש לפרש סעיף זה פרשנות דווקנית. מטרת המחוקק, בחוקקו סעיף זה, היתה מתן ההגנה לפרסומים הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ושל רשויות רשמיות. אין מקום בשלב מקדמי זה, לקבוע האם אכן נעשה המכתב המשמיץ מכוח חובה על פי דין, באופן שיש בו כדי להקנות את הגנת הסעיף וכן לא ניתן לקבוע כי אף אם חלה הגנת הסעיף, הותר למבקש לכלול במכתב , ביודעין, טענות שקריות.

סעיף 13 (11) - הטענה לפיה יש להחיל במקרה זה את הגנות הסעיף, שכן מדובר בפרסומים חוזרים של דברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי, מהווה בלבול בין סעיפי המשנה ואין זה עולה מלשון הסעיף.

5.         עוד טוענת המשיבה, כי ביססה את תביעתה הן בעילת לשון הרע והן בעוולת שקר מפגיע, בשל הדמיון שבין שתי העילות ולא מתוך מטרה להתחמק מן ההגנות המנויות בחוק לשון הרע. זאת, במובדל מת.א. 20528-01-12 דניאל הרפז נ' מרחב, שם העמיד התובע את תביעתו בעילת שקר מפגיע בלבד. זאת ועוד, אין זה המועד לקבל הכרעה בעניין עילת שקר מפגיע ולבחון קיומה. ככל שבית המשפט ידחה את הבקשה לסילוק על הסף- יהא המועד לברר עילה זו, במהלך הדיון בתביעה.

לסיום, מטעימה המשיבה כי על מנת להביא לסילוק על הסף, נדרשת מידה גבוהה של וודאות וכי יש להורות כן  רק כאשר לא קיים כל ספק  כי אין לתובע סיכוי לקבל, על יסוד כתב התביעה, את הסעד המבוקש.